<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אמר להם אחד אביכם הניח מעות במקום פלוני בפני ואמר של פלוני הן אם המעות במקום שלא היה יכול ליטלם אותו האחר בלא רשות היורשין וליתנם לאותו פלוני אינו נאמן ואם היה במקום שהיה יכול ליטלם וליתנם לאותו פלוני בלא רשות יורשין נאמן ויתנו אותם לפלוני. פי' ואפילו אמר כמוסר דבריו אינו נאמן מאחר שלא היה יכול ליטלן ואינו כי אם עד אחד, ואפילו לאותם שכתבו שהודאה בפני עד אחד מועלת כמו שכתבתי במקומו ואין נשבעין יורשין שלא פקדנו מאחר שמוחזקין כמו שכתבתי למעלה סנהדרין. מי שהיה מצער על מעות שהניח אביו ואינו יודע היכן הן ובא לו בעל החלום ואמר לו במקום פלוני כך וכך הם ושל פלוני הן ומצא כך דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין סנהדרין. ראו שהניח אביהם מעות במקום מיוחד ואומר של פלוני הם אם אמר דברים אלו כמוסר דבריו לבניו שידעו אמתת הדבר דבריו קיימים ואם כמערים כלו' שעושה דבר בערמה כדי שלא יגעו בהם בניו ולא (ביתו בני) [בני ביתו] ומת אינו כלום והרי הן שלה' סנהדרין.
<h2>דף לא.</h2>
קטן יתום שבא לבית דין לתבוע משום אדם ואמר אין לי עדים או שום אדם שתובע להם לאותם הדברים שנזקקין לנכסי קטן ואמר אין לי עדי' אין לי ראיה וסתם טענותיו וחייבוהו, אפי' הכי אם מצא אחר כך עדים או ראיה מזמן חיי אביו סותר הדין. וכתב הרמ"ה דהו' הדין קטן והגדיל כיון שהיה קטן בשע' שמת אביו לא ידע במילי דאבוה והרא"ש כתב כי נרא' לו כי מאחר שהיה גדול בשעת העמדת בדין שהיה לו לחקו' ולדרוש ואינו סותר הדין אלא אם כן ידוע שדוסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים, ולא דאמי לאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל דכיון שראהו מחזיק משמת אביו כי היה סבור אביו מכרה לו על כן לא חקר יותר סנהדרין. בעל חוב גובה מיורשין מלוה אפילו גבו אות' יתומי' ממטלטלי ואפילו מלוה דגוי אחר תקנת הגאוני' דתקינו דבעל חוב גובה מיתומין מטלטלי בתרא.
